חטא נדב ואביהוא וחטא העגל

חטא נדב ואביהוא וחטא

העגל

מחלוקת תנאים בחטאם של נדב ואביהוא

בהסבר חטא נדב ואביהוא הובאו במדרש דעות רבות. בעל ה"כלי יקר" מרכז אותם בצורה מסודרת וזו לשונו:

"במהות חטא זה רבו הדעות, הילקוט מסיק בשם ר' מני על שנכנסו שתויי יין, ועל ידי שנכנסו בלא רחיצת ידיים ורגליים, וי"א שהיו מחוסרי בגדים, והיינו המעיל, ויש אומרים על שלא היו להם בנים, ויש אומרים על שלא נשאו נשים, ויש אומרים על שהורו הלכה בפני משה רבן וי"א על שהיו מהלכים ואומרים מתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה נוהגים שררה על הציבור, ויש אומרים שעוון העגל שעשה אהרון גרם להם ודרשו על זה פסוק ישלם שנים לרעהו".

בילקוט שמעוני מובאות דעות נוספות: דעת ר' יוסי הגלילי שאמר על הקריבה שנכנסו לפני ולפנים מתו, ור' עקיבא שאמר מפני שניהם [גם שתויי יין], ודברי בר קפרא שאמר בשם רבי ירמיה בן אליעזר בשביל ארבעה דברים מתו: על הקריבה, ועל ההקרבה שהקריבו קרבן שלא נצטוו, ועל אש זרה מבית הכירים שהכניסו ועל שלא נטלו עצה זה מזה.

השאלות על מדרשים אלו

צריך להבין כיצד יתכן שצדיקים גדולים אלו עשו כאלה חטאים? והרי על צדקותם הקב"ה מעיד "בקרבי אקדש ועל כל פני העם אכבד" (י,ג), והביא רש"י (שם) דעת המדרש "היכן דבר ה' - ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי (שמות כ"ט) אל תאמר בכבודי אלא במכובדי, אמר לו משה לאהרון: אהרון אחי יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך".

כמו כן צריך להבין, כיצד יתכן שנדב ואביהוא נענשו על חטא של אביהם בחטא העגל [לפי דעה אחת במדרש], הרי הגמרא במסכת ברכות (ז.) כותבת "והא כתיב פקד עון אבות על בנים, וכתיב לא יומתו בנים על אבות, ורמינן קראי אהדדי ומשנינן - לא קשיא, הא כשאוחזים מעשי אבותיהם בידיהם הא כשאין אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם". כך גם תרגם אונקלוס בספר שמות (לד,ז) "ומסער חובי אבהן על בנין ועל בני בנין מרדין" [כמו כן, עיין בהמשך תרגום הפסוק], שאין הקב"ה מעניש בנים גדולים של אדם על חטא של אביהם אלא אם כן גם הם חוטאים. מדוע, אם כן, נענשו בני אהרן הצדיקים בחטא אביהם?

יסוד חטאם

על הפסוק "ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אתם... וימתו לפני ה'" (י,א-ב) כתב הראב"ע: "שמדעתם עשו ולא בצווי להקטיר קטורת גם באש זרה; וימותו לפני ה' - כי חשבו שעשו דבר רצוי לפניו".

נלע"ד בעזה"י לבאר את השאלות שפתחנו בהם על פי דברי ראב"ע אלו. נדב ואביהוא ודאי רצו לעבוד את הקב"ה וחשבו שעל ידי מעשיהם הם ממלאים רצון ה', וכל טעותם היתה שהם חשבו לעבוד את הקב"ה גם על פי דעתם ושכלם - הכל לשם שמים. זהו בעצם המשך של חטא העגל שבו בני ישראל רצו לעבוד את הקב"ה על פי שכלם [כהסבר הכוזרי - עיין בדברנו על פרשת כי תשא] ונענשו על כך בעונש חמור.

לכאורה אין מקום לטעות זו שכן בני ישראל נענשו על חטאם בעגל, מכל מקום עדיין היה מקום לטעות ולומר, שדוקא המון העם אינם יכולים לשתף בעבודת ה' את שכלם וחייבים הם לפעול בדיוק גמור אחרי הצו האלקי ללא סטיה, כיוון ששכלם אינו מזוכך מספיק לפעול על פיו. אבל גדולי הדור, הצדיקים העליונים שזיככו את שכלם, יכולים לשנות מהצו האלקי כאשר לדעתם השינוי יביא להתעלות או תועלות אחרות, או כאשר לפי ידיעתם את טעמי המצוות מצוה מסוימת לא שייכת לגבי אנשים במדרגה שלהם ולכן הם יכולים לא לקיים אותה וכד'. זו כמובן טעות חמורה.

נלע"ד בעזה"י שבטעות זו טעו נדב ואביהוא ככתוב "ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אתם". עיקר החטא הוא בזה שה' לא ציוה אותם ואף על פי כן הם הקריבו. על פי דברינו בהסבר טעותם של נדב ואביהוא נוכל להבין כעת את הקו החורז, את היסוד המשותף להרבה מן החטאים שהובאו בחז"ל.

יסוד החטא בביטויו בחטאים השונים

לפי קו מחשבה זה, סברו נדב ואביהוא שמותר להם להקריב קרבן אף על פי שלא נצטוו עליו, או להוסיף אש, או להכנס לפני ולפנים על מנת לקבל תוספת קדושה, או להכנס שתוי יין מתוך מחשבה שהיין לא יזיק להם אלא יוסיף להם התעלות, או שלא לשאת נשים ולהיות דבוקים תמיד בהשי"ת [כמו מרע"ה שעזב את צפורה לאחר מתן תורה] וממילא חטאו בכך שלא היו להם בנים, למרות שהקב"ה ציווה כל אדם לשאת אשה ולהוליד ילדים.יש דעה במדרש שהם טענו ששום אשה לא ראויה למיוחסים כמותם, וגם את דעה זו אפשר להסביר לפי קו החשיבה הנ"ל, שחשבו בלבם שעליהם אין צווי לשאת אשה כיון שאין אשה במדרגתם.

רק מתוך המחשבה שהצדיקים העליונים יכולים לעבוד את הקב"ה גם בשכלם עשו נדב ואביהוא את החטאים האלו, מתוך מחשבה שהם יודעים את טעמי המצוות שהזכרנו לעיל בשכלם האנושי, ולפי שכלם, מצוות אלו שייכות רק לאנשים רגילים, אבל לגבי עצמם, בהתאם למדרגתם, אין הן שייכות, ועליהם אין חיוב לשאת אשה ולהוליד ילדים, ומותר להם להיכנס שתויי יין להיכל ושלא רחוצי ידים ורגלים וכו', וכל זאת מתוך רצון להדבק בקב"ה גם על פי הדרך ששכלם מתווה להם. כמובן שחטאם היה חמור לפי מדרגתם העליונה והקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה.

מנין למדו טעות זו

אפשר לומר שנדב ואביהוא למדו טעות זו מחטא העגל, שהרי כל החוטאים בחטא העגל נענשו במיתה ורק אהרן ניצל ולא נענש. אולי חשבו נדב ואביהוא בטעות, שהאיסור של "לא תעשה לך פסל" לא נאסר לצדיקים הגדולים כמו אהרן אם לבו לשמים, ודוקא להמון העם יש איסור לעשות פסל ותמונה, כיון שיש חשש שמתוך הפסל יבואו לטעות שיש לקב"ה דמות וצורה, אבל לצדיק כמו אהרן שאין חשש שיטעה בדבר כזה, מותר לו לעשות פסל אם יש בזה תועלת, וזו הסיבה, חשבו נדב ואביהוא, שהמון העם נענש בחטא העגל ולא אהרן.

לפי הסברנו מובן כעת כיצד עברו בני אהרן על האיסורים הנ"ל. חטאם לא נבע מרשעות ח"ו, אלא מטעות שכלית, שחלק מהאיסורים לא שייכים להם, כיון שחשבו שידעו מהו טעם הדבר.

חטאם של גדולים

וכי יאמר אדם היתכן שאנשים גדולים כאלה יטעו בטעות זו? נאמר לו את דברי הגמרא בסנהדרין (כא:) על שלמה המלך וזו לשונה "ואמר ר' יצחק מפני מה לא נתגלו טעמי תורה, שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן ונכשל בהן גדול העולם, כתיב לא ירבה לו נשים, אמר שלמה אני ארבה ולא אסור וכתיב ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו, וכתיב לא ירבה לו סוסים ואמר שלמה אני ארבה ולא אשיב [את העם מצרימה] וכתיב ותצא מרכבה ממצרים בשש".

מצאנו טעות זו גם בגזירות של רבנן. כדברי הגמרא בשבת (יב:) "לא יקרא לאור הנר שמא יטה, אמר ר' ישמעאל בן אלישע אני אקרא ולא אטה [הכניס חשבונות שכליים בגזירות דרבנן], פעם אחת קרא ובקש להטות אמר כמה גדולים דברי חכמים שהיו אומרים לא יקרא לאור הנר, ר' נתן אומר קרא והטה וכתב על פנקסו לכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמנה".

באור השיטה שנענשו על חטא אהרון בעגל

על פי דברנו נבין היטב את הדעה במדרש שאומרת שנענשו על חטא אהרן בעגל. גם לפי דעה זו צריך לומר שנדב ואביהוא חטאו בפרשתנו באחד מן החטאים שהוזכרו במדרשים על מנת שלא יקשה כיצד נענשו על חטא אביהם, ומכיון שיסוד חטאם לפי הסברנו דומה לחטא העגל של בני ישראל, שאפשר לעבוד את האלקים על פי חשבונות שכליים אנושיים, לכן נענשו גם על חטאו של אהרן אביהם [אף על פי שאהרן לא חטא בטעות זו, מכל מקום על ידו בני ישראל חטאו], כיון שנשאר עדיין מחטא העגל במעשה נדב ואביהוא ולא תיקנו אותו, ואם כן, זה נכנס בגדר "כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם".

ההבדל בין נדב ואביהוא לבין בן עזאי

על השיטה הסוברת שחטאם היה שלא נשאו נשים ולא הולידו ילדים לכאורה קשה מבן עזאי. וזו לשון הגמרא ביבמות (סג:) "תניא ר' אליעזר אומר כל מי שאין עוסק בפריה ורביה... בן עזאי אומר כאילו שופך דמים וממעט הדמות... אמרו לו לבן עזאי... ואתה נאה דורש ואין נאה מקיים, אמר להם בן עזאי ומה אעשה שנפשי חשקה בתורה, אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים".

מדוע נדב ואביהוא התחייבו מיתה ואילו בן עזאי לא נענש, ואדרבא פסק כמותו הרמב"ם להלכה (פרק טו' מהל' אישות), שהאדם שנפשו חשקה בתורה כבן עזאי רשאי לדחות את נישואיו? הרי גם הם לא נשאו אשה רק משום שזה היה מפריע להם בעבודת הקודש?

נלע"ד בעזה"י לתרץ זאת על פי הגמרא במסכת ברכות (י.) לגבי חזקיהו המלך, וזו לשונה "בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר ה' צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו', מאי כי מת אתה ולא תחיה? מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא. אמר ליה מאי כולי האי? אמר ליה משום דלא עסקת בפריה ורביה. אמר לו משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו [ראיתי ברוח הקודש שיצאו ממני בנים רשעים - מנשה], אמר לו בהדי כבשי דרחמנא למה לך מאי דמפקדת איבעי לך למעבד ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא לעביד…[אל לאדם להתערב בסתריו של הקב"ה, אלא יעשה מה שהוא מצווה ודיו]".

הרי שחזקיהו התחייב מיתה על כך שלא עסק בפריה ורביה, ומדוע לא עסק בכך? כיון שנתן טעמים למצוות התורה על פי שכלו, ועל פי זה חשב שמצות פרו ורבו אינה שייכת לגביו. חזקיהו חשב, שכל טעם המצוה הוא כדי שיצאו בנים צדיקים, ומכיוון שכך, אם בודאי יצאו בנים רשעים אין מצוה לעסוק בפריה ורביה, ועל מחשבה רעה זו נענש, כדברי הנביא אליו "בהדי כבשא דרחמנא למה לך".

לפי הסיפור על חזקיהו ולפי דברנו בהסבר יסוד חטאם של נדב ואביהוא הדברים מובנים. נדב ואביהוא חטאו מעין חטאו של חזקיהו, לערבב את השכל האנושי בתוך הציווי האלקי, והגיעו מתוך זה לטעות חמורה שהתורה משתנית בין אנשים ובין מצבים שונים, לעומתם, בן עזאי רצה להתחתן אלא שהיה כעין אנוס. הוא לא חשב שאין עליו מצוה להתחתן אלא אדרבא רצה להתחתן ואפילו ניסה, ולפי דעה בגמרא סוטה (ד:) התחתן והתגרש, ולפי הדעה השניה שם כתב תוס' בכתובות סג. שהתארס, ואם כן זו הוכחה שבן עזאי רצה להתחתן אבל היה אנוס.

באחת מההערות על הטור החדש (אבן העזר, סימן א', הגהות והערות אות כה) כתוב "עיין בספר דרך פקודיך שכתב ודוקא אם דבוק בתורה כבן עזאי שעל ידי תשוקתו בתורה אי אפשר לו להפריד את עצמו לחמם את גופו לכח המוליד. וכן הוא בלשון שאמר בן עזאי מה אעשה ונפשי חשקה בתורה, רצה לומר אי אפשר לי בשום אופן לקיים המצוה".

אהרן ובניו הנותרים מתקנים את חטא נדב ואביהוא

מיד לאחר מות שני בני אהרון אנו מוצאים תיקון לחטא זה על ידי אהרון הצדיק ואלעזר ואיתמר ובניו הצדיקים שמילאו אחרי הוראת ה' בדייקנות. מה שלא שמעו לא פעלו על פי שכלם לדמות מילתא למילתא. אהרון ובניו לא אכלו את החטאת כיוון שהיו אוננים, ואף על פי שהקב"ה ציווה אותם לאכול את המנחה כשהם אוננים, ומרע"ה קצף עליהם מדוע לא אכלו את החטאת כמו את המנחה, בכל זאת ענה אהרון למרע"ה "אם שמעת בקודשי שעה אין לך להקל בקודשי דורות", ולא אכלו את החטאת –"ושמע מרע"ה וייטב בעיניו" (י,כ).

 

הסמיכות לסימני טומאה וטהרה בבעלי חיים

על פי דברנו תובן הסמיכות של פרק י"א העוסק בסימני טומאה וטהרה של הבהמות, העופות והדגים שמותר ושאסור לאכול, והקשו הפרשנים מה עניינו של פרק זה לכאן? ותירצו באופנים שונים (ע' בהקדמת הרמב"ן לספר ויקרא).

לפי מה שכתבנו בהסבר יסוד החטא ישנה סיבה נוספת מדוע הוסמך פרק זה למיתת בני אהרון, על מנת ללמדנו שאין מקום לשכל האנושי בעבודת האלקים, בין במצוות שאין אנו מבינים את טעמם כמו בנושא זה (פרק יא) שהם סודות כמוסים שלא מובנים בשכל האנושי מדוע חיה זו מותרת באכילה וזו אסורה, נבלה זו מטמאה וזו לא ושאר דיני טומאה וטהרה (סוף הפרק), ובין במצוות שאנו לכאורה מבינים את טעמם, אלא צריך לעבוד את הקב"ה בתמימות, ולא לשנות אפילו כהוא זה לשום אדם ובשום מצב. ועלינו להתייחס גם למצוות שאנו לכאורה מבינים את טעמם כמו אל מצוות שאין אנו מבינים את טעמם, וממילא לא לערבב חשבונות אנושיים במצוות האלקיות.